רימוני תעשיות

אומרים שאת הכסף נעשה אם נלך בדרכם של הגורואים הגדולים. אז הלכתי בדרכו של פיטר לינץ’.
את הכלל הראשון בהשקעות יש לנו, כפי שכתב פיטר לינץ’ בספרו One Up on Wall Street, חברה צריך שיהיה לה שם מטופש. מי שחושב שהכלל הזה הוא לא רציני שיסתכל איזו תשואות סיפקו חברות כמו נאוי או רמי לוי למשקיעיהן…
אז ל”רימוני תעשיות” יש אכן שם מטופש. אבל מה עם פעילות החברה? האם היא מספיק “משעממת” כדי שתהיה מספיק “מרגשת” עבור משקיע אגדי שכזה? החברה פועלת בתחום הזרקת הפלסטיקה ותבניות פלסטיות. משעמם מאד. אז 2 כללים כבר מיצינו.

מי זו חברת רימוני תעשיות?

זו חברה שנוסדה כבר ב – 1966 ע”י יותם רימוני ופעילה עד היום. החברה הפכה להיות ציבורית בשנת 1995. היא עוסקת ב 2 תחומי פעילות עיקריים:

1. תחום התבניות
2. תחום הפלסטיק

או קצת יותר בפירוט:
בתחום התבניות מדובר על ייצור של תבניות עבור לקוחות בכל העולם שמהן מייצרים מוצרי פלסטיק סופיים. מדובר על לקוחות ממגוון רחב של תעשיות כולל תחום הרכב, הרפואה…אכן תעשיה משעממת. בחלק מהמקרים החברה עושה אאוט סורסינג למפעלים בסין שמבצעים את העבודה עבור רימוני.
בתחום ההזרקה, החברה עוסקת בייצור תעשייתי עבור תעשיית שונות שבו מופעלות מכונות מדויקות שבהן מוזרק הפלסטיק לתוך תבניות ייעודיות לייצור המוני של פלסטיק יעודי. אם זה נשמע מסובך, פשוט תדמיינו כל חלק פלסטיק אפשרי בעולם, מלגו ועד סכין גילוח. כל אחד מהמוצרים האלה מיוצר ע”י הזרקת פלסטיק לתוך תבנית ייעודית, וחילוצה ע”י מכונה ייעודית.
החברה למעשה מורכבת מ 3 חברות לפי החלוקה הבאה:

1. רימוני פלסט פ”ת ורימוני פלסט קרית שמונה. רימוני פלסט היא בבעלות מלאה של החברה. בפ”ת וקרית שמונה נמצאים 2 מפעלי הייצור של רימוני תעשיות.
2. חברת K&F באחזקה של 50% . עוסקת בייצור ושיווק סכו”ם מפלסטיק.
3. חברת MPE באחזקה של 50%. זוהי חברה שתחום עיסוקה הוא עבור תעשיית הרכב.

כלל נוסף לפי פיטר לינץ’ הוא לחפש חברה שכל אידיוט יכול לנהל אותה כי בסופו של דבר אידיוט ינהל אותה.
אז ה”אידיוטים” שמנהלים אותה הם צוות האחים רימוני. מדובר על חברה משפחתית ששלושת האחים, בניו של המייסד, מחזיקים ב 78% מכלל המניות של החברה (שאר האחזקות הן בידי הציבור, קרי, אין מוסדיים. טוב מאד!).
אני אוהב חברות משפחתיות, חברות שיש להן אינטרס ברור להעלות את ערך החברה עבור המניות שברשותן. בנוסף לשלושת האחים מועסקים בתפקידים זוטרים עוד מס’ רימונים בשכר הוגן.
המייסד, יליד 1927 הוא יותם רימוני שהקים את החברה בשנת 1957 ונמצא בדירקטוריון משנת 1966. למעשה בתחילת אפריל הוא פרש מתפקידו וכיום הוא משמש כיועץ לחברה. 3 בניו הם בתפקידי מפתח בחברה ונמצאים שם כבר שנים רבות. הם מועסקים במשרות של מנכ”ל (דני) ו 2 סמנכ”לים (גדי ורפי).

נקודות זכות

קודם כל גילוי נאות: אני לא מבין כלום בהזרקת פלסטיק או תבניות פלסטיק. אבל, אני לא חושב שאני צריך להכיר לעומק את תעשיית הפלסטיקה כדי להשקיע בחברה.
אחרי שהורדתי את הקוף הזה מהגב שלי, אני אגע בנק’ זכות של החברה ונתחיל בנתונים הפיננסיים של החברה, כי אילו הדברים שצדו את עיני מלכתחילה:

מחיר מניה (נכון ליולי 2014): 26.7 שקל
שווי שוק (נכון ליולי 2014): 216 מיליון שקל
הון עצמי (נכון לרבעון ראשון של 2014): 140 מיליון שקל
רווח נקי (נכון לשנת 2013): 31.2 מיליון שקל
מכפיל רווח (לפי רווח 2013): 6.5
תשואה על ההון: 22%
מכפיל הון: 1.5
הון למאזן: 90%
תשואת דיבידנד (דיבידנד שחולק ב 2013 לפי שווי שוק נוכחי): 22%

טוב, פה באמת צריך לעצור. בצלילה יותר פנימה לתוך המאזן, מתברר שמדובר פה על חברה שסה”כ המזומן שהיא מחזיקה הוא נכון לרבעון הראשון של 2014 בסכום כולל של 23.5 מיליון שקל לעומת סה”כ ההתחייבויות בסכום של 20.2 מיליון שקל. כלומר, החברה תאורטית יכולה להשתמש בכל המזומן שלה על מנת לחסל את כל התחיבויותיה, להמשיך לחלק דיבידנד ענקי (מהרווח) ולהמשיך לייצר מזומנים בכמויות כפי שהיא עושה כיום.
מה עוד? לחברה יש תשואה על ההון של 22% וזה ללא מינוף כמעט כלל! נכון שהחברה מחלקת דיבידנד עצום ששוחק את ההון ואז “קל” יחסית להגיע למס’ כאלה, אבל עדיין, תשואה על ההון כזו ללא מינוף, זה מעיד על איכות החברה. מצד שני, יכול להיות שלחברה אין לאן להתרחב אז היא מחלקת את כל הרווחים שלה לבעלי המניות שלה ששוב, רובם הם ממשפחת רימוני, ותכף נגע גם באספקט הזה שיש לו משמעות יתרה מבחינת ניהול ההון…

נמשיך לנתונים פיננסיים חשובים ב 5 שנים האחרונות (כל הנתונים במיליונים):

*הון עצמי הוא לאחר תשלום הדיבידנד
**לחברה יש מדיניות דיבידנד של חלוקה של לפחות 50% מסך הרווח של החברה לפי דוח 2013

מאיפה יבוא הערך (או, איך נעשה כסף…)

הגדלת כושר הייצור.
כיום החברה מפעילה מתקן ייצור באזור פ”ת והיא מתעתדת לעבור בקרוב לאזור התעשייה של מודיעין/מכבים. השטח שעליו יקום המפעל הוא בגודל של 25,000 מ”ר. כיום גודל המפעל שבו שוכרת רימוני הוא 70% מ 1,177 מ”ר. פה צריך לסמוך על החברה שהיא מגדילה את גודל מפעל הייצור בצורה כה נרחבת בגלל גידול טבעי בעסקיה. לחברה יש ניסיון של עשרות שנים בתעשיית הפלסטיק ואם מפעל הייצור עובר ב2015 כמו שהם מצהירים, יכול להיות שאנו רואים גידול טבעי בעסקי החברה.

מכפיל נמוך.
מהניסיון שלי העליה בערך המניה יכולה לבוא פשוט מהעלאת מכפיל הרווח גם ללא צמיחה מזהירה…כל חברה בעלת מכפיל רווח של 5-6 והיא צומחת, השוק באיזשהו שלב מגלה אותה ונותן לה מכפיל יותר גבוה. זה היה נכון לפוקס, ווסטרן דיגיטל, נאוי ועוד חברות שפגשתי בהן בעבר.
אבל במקרה שלנו, אם נניח שרימוני לא תצמח יותר הרווחים והדיבידנד הדו סיפרתי הם עילה מספיקה לדגירה עד שהשוק היה מעניק למניה את המכפיל הראוי לה (מהלך שפיטר לינץ’ היה מחבב ללא ספק).

לגבי צמיחה, ניתן לראות בטבלה הקודמת שההתקדמות של החברה ב 5 שנים האחרונות נעשה כמעט בכל אספקט. אם זה מכירות, רווח נקי והון. מכפיל 6 לחברה כזו? זו בהחלט מתנה שהשוק מעניק ואני שמח לקחת.
אז רק כדי להיות בטוח שאני לא מפספס, הנה טבלה שמראה את מכפיל הרווח של החברה בשנים האחרונות בהתבסס על שווי שוק בסוף שנה:

אז אפשר לראות שהיו שנים עם מכפילים יותר גבוהים ופחות גבוהים, אבל המכפיל הנוכחי לפי רווחי 2013 הוא לא גבוה במיוחד כשהממוצע ל 10 שנים האחרונות עמד על 10.
דבר נוסף שעשיתי זה לקחת חברה מתחרה (בערך) של רימוני בשם פולירם והשוותי בין 2 החברות בהתבסס על הנתונים הפיננסיים של 2013. פולירם זו חברה ש70% מעסקיה הם לטובת פיתוח, ייצור ושיווק תרכובות טרמפולסטיות הנדסיות ו 30% מעסקיה הם במשפחת הבונדירם שאילו הם מוצרי דבק. ההשוואה היא גסה מאד, שכן פולירם היא יצרן חומרי הגלם ואילו רימוני מייצרת את התבניות. ושוב, לא כל עסקיה של פולירם הם בתחום הפלסטיק.
רימוני היא למעשה לקוחה של פולירם. וכן יש לציין שפולירם חברה שחוותה צמיחה משמעותית בעיקר בגלל תעשיית הבונדירם:

*הנתונים הם מאוחדים לכל עסקיה של פולירם ולאו דווקא לתעשיית הפלסטיק בלבד.
**פולירם הצהירה שהרווח הגולמי שלה היה “גבוה” יחסית הודות לסגמנט הבונדירם שהוא בעל אופי של רווח גולמי גבוה יותר, כלומר סגמנט זה עוד משפר את תוצאות החברה…

אז מה יש לנו פה? יש חברה אחת שיודעת למרות מינוף הרבה יותר קטן להשיג תשואה על ההון הרבה יותר גבוהה וגם נסחרת במכפיל רווח יותר נמוך…אז איזה חברה יותר זולה מבין השתיים?

גורמי סיכון

סודה סטרים
לחברה יש לקוח מהותי בשם סודה סטרים. כן, מדובר בחברה המתקמבקת שמייצרת סודה בבקבוקים רב פעמים. סודה סטרים הינה לקוח מהותי של החברה והיא אחראית ל 47% מהכנסות החברה ב 2013 בעוד שב 2012 סודה סטרים היתה אחראית “רק” ל 34% מהכנסות החברה. החשש הגדול הוא שאם יום אחד היקף הזמנות מסודה סטרים ירד מהותית או חלילה יפסק’ רימוני תיפגע קשות.
תרחיש יום הדין הזה ריאלי מאוד משום שסודה סטרים הקימה מפעל לייצור עצמי כדי שלא תזדקק יותר לשירותי המפעלים של חברת רימוני ברגע שהמפעל יושלם. כתוצאה מהתפתחות הדברים, במהלך הרבעון הראשון של 2014 סודה סטרים הפעילה שריר מול רימוני והפסיקה לקנות מרימוני את תבניות הפלסטיק שלה.
כתוצאה מאי רצון של רימוני לאבד לקוח כה מהותי בעסקיה, 2 החברות הגיעו להסכם חדש.
בהסכם זה שבין סודה סטרים ורימוני הוחלט שרימוני תמכור את מוצריה לסטרים בעלות מופחתת. מנגד, סודה סטרים התחיבה שרימוני תקבל עדיפות כקבלן משנה עבור עסקיה של סודה סטרים בישראל. העדיפות תבוא לידי ביטוי בכך שכמות המכונות שרימוני תפעיל עבור הזמנות מסודה סטרים לא תפחת מ 30 לפני שסודה סטרים תוכל לפנות לקבלן משנה אחר בישראל. זאת בתנאי שהיקף ההזמנות מסודה סטרים אכן מחייב היקף תפעול שכזה.
בעקבות המשבר הפתאומי עם סודה סטרים, רימוני הראתה הכנסות ורווח נמוך יותר ברבעון הראשון של 2014, אבל עפ”י הודעת רימוני, החל ממאי 2014 הן משתפות שוב פעם פעולה בהכנסות נמוכות יותר עבור רימוני. ההסכם הוא עד 2017. אי אפשר לדעת האם החוזה הזה אכן יחזיק מעמד וכמובן שעל פי ההסכם שום דבר לא מבטיח שבאמת רימוני תפעיל 30 מכונות עבור סודה בכל זמן נתון ובנוסף 2017 זה לא עתיד רחוק כל כך. תלות בלקוח מהותי שהוכיח שהוא יכול לכופף את החברה זה משהו שצריך לשים לב אליו. היבט חיובי לעניין הזה הוא שלמרות ה”משבר” ביחסים עם סודה ברבעון הראשון, רימוני הצליחה להפתיע עם דו”ח רבעוני מאוד מוצלח. ברבעון הראשון רימוני הצליחה למזער מאוד את ההשפעה של סודה על ההכנסות, והציגה שורה תחתונה כמעט זהה לרבעון הקודם.

הסכמי שכר
הזכרתי קודם אמרה של פיטר לינץ’ לגבי האידיוטים שיכולים לנהל כל חברה? אז מתברר שאותם “אידיוטים” יכולים לקחת לעצמם עד 10 מיליון שקל מענק בשנה. ואני מתכוון ל 3 בעלי השליטה ולמייסד, כלומר לדני, גדי ורפי רימוני שמנהלים את החברה וליותם רימוני שהיה יו”ר הדירקטוריון ופרש לאחרונה מתפקיד זה, אבל עדיין יש לו תפקיד מפתח. לחברה שיש לה 31 מיליון רווח נקי בשנה (כמו שהיה בשנת 2013), מתוך זה, אם החברה לוקחת לפי דוח שנתי של 2013 “הוצאות מכירה הנהלה וכלליות” סכום של כ 11 מיליון (לפני מס), אנחנו מדברים על אחוז גבוה מהרווח שמגולח לטובת שכר. אין לי בעיה עם תגמול הוגן, אבל פה זה נראה ממש מוגזם. וצריך להיכנס קצת לכיס של הרימונים כי הם מצידם שולחים יד ארוכה מאוד לכיס של החברה.
הסכם השכר של הרימונים עבר תלאות רבות ולא פעם נתקל בהתנגדות של בעלי המניות כאשר הסעיף הבעייתי ביותר לדעתי הוא סעיף המענקים.
קודם כל התנאי לקבלת מענק בשנה מסוימת היא שהרווח לפני מס גבוה מ 6% מההון העצמי של החברה בסוף השנה הקודמת לשנת חישוב המענק. בפשטות ניתן להדגים זאת כך:
בסוף 2013 ההון העצמי של רימוני עמד על 134.5 מיליון ש”ח, אזי הרווח לפני מס צריך להיות 8.7 מיליון ש”ח כדי שהרימונים יהיו זכאים למענק. משוכה שקל לדלג מעליה.
בנוסף סכום המענק עצמו מחושב על פי מדרגות כאשר ככל שהרווח גדול יותר אז מן הסתם המענק גדל.
לא ניכנס לנוסחת החישוב (היא מופיעה בביאור 28 בדוח השנתי כאן), היא לא כל כך מסובכת אבל אפשר פשוט להסתכל פשוט על הגרף הבא שהכנתי ומבטא את המענק שהרימונים לוקחים הביתה בהתאם לנוסחא:

ביאור לגרף:
ציר ה – Y הוא המענק הכולל ליותם רימוני ושלושת האחים לפני מס. ציר ה X הוא הרווח לפני מס של רימוני. על פי הדוגמא למעלה ב2014 הרימונים לא מקבלים כלל מענק אם החברה לא מרוויחה יותר מ 8.7 מיליון ש”ח לפני מס, לכן מן הסתם מופיע 0 עד רווח של 9 מיליון (עיגלתי למיליונים שלמים בגרף מטעמי נוחות)
אם 2014 תהיה מוצלחת כמו 2013 (34 מיליון ש”ח רווח לפני מס) הרימונים יקחו הביתה מענק של 6.7 מיליון ש”ח. אם נוסיף שכר שוטף של 351 אלף ש”ח לחודש, היינו 4.2 מיליון ש”ח לשנה, מגיעים ל 11 מיליון ש”ח עלות שכר שהרימונים מרפדים בו את חשבון הבנק שלהם. זה לדעתי סכום אסטרונומי.
להזכירכם ב 2013 הוצאות הנהלה הסתכמו ב 10.75 מיליון, כך ששכר האחים פלוס מענק הולך להוות את חלק הארי אם לא המוחלט בסעיף ההוצאות הזה.
עכשיו נניח שרימוני לא היתה משלמת דיבידנד אז אפשר אולי היה להצדיק את השתוללות השכר, אבל מתברר שההיפך הוא הנכון. רימוני החברה משלמת דיבידנד מאוד גבוה ולמשפחת רימוני כאמור למעלה מ 75% אחזקה בחברה. חשבתי על זה קצת ואני לא מצליח להשתחרר מההרגשה שהדיבידנד הענק (למעלה משיעור של 150% יחסית לרווח הנקי ב 2013) פשוט נועד כדי ל”אזן” את ההון שהיה הולך וגדל אילולא היה מוקצה שיעור כזה לדיבידנד.

 

הסתכלות על התפתחות הון העצמי והרווח הנקי בגרף שלעיל (הנתונים במיליוני ש”ח) מראה שבמקרה הטוב ההון העצמי נשאר יציב ואפילו קטן במהלך השנים האחרונות מה שדי תומך בתיאוריה שלי. במילים אחרות הדיבידנד הגדול מקטין את ההון ו”עוזר” לרימונים לדלג בקלילות מעל משוכת המינימום לתשלום המענק, או בעצם, דיבידנד גבוה “מאפשר” מענק גבוה. לא יפה.
הרימונים, שנשאלו על השכר והמענק השמן שלהם, אוהבים לנופף בדיבידנד הגבוה שהם משלמים, אז נכון, דיבידנד כזה מיטיב עם שאר בעלי המניות אבל הייתי שמח אם המנהלים היו מוותרים על בונוס כה גדול שתאורטית יכול להגיע גם ל 10 מיליון שקל, ועושים רכישה מחדש של מניות. זה לא מצריך שום מאמץ. במקרה כזה, כמות המניות שכרגע סטטית, תרד, והרווח למניה יגדל. במקרה כזה אולי השוק יתגמל גם את החברה במכפיל רווח יותר גבוה. מסקנה שלי, עם אחזקה של 78% במניות החברה הרימונים אולי לא הפנימו שמדובר בחברה ציבורית. לא היתה לי שום בעיה אם זו היתה חברה פרטית שלהם והם היו לוקחים את כל הרווח לעצמם אך אם יש משהו שאני לא אוהב זה שלא מתחשבים באינטרס של בעלי זכויות המיעוט.

כושר ייצור
במועד כתיבת הדוח כושר הייצור של החברה עומד על 80-90% מהפוטנציאל כשבמועד פירסום הדוח כושר הייצור הינו רק 60%-70%. אני נוטה להאמין שזה כתוצאה מהקונפליקט שהיה מול סודה סטרים שכרגע נפתר אבל יכול להיות שאני טועה שכן אין לי שום דרך לאמת את הדברים. בנוסף החברה מתעתדת להעביר את המפעל הנוכחי שלה מקרית אריה בפתח תקווה למפעל חדש באזור מכבים-רעות-מודיעין. המפעל החדש יהיה על שטח של 25 דונם יחסית ל 1.1 דונם בלבד כיום. האם הגדלת שטח המפעל פי 24 (!) באמת נדרש? האם יש לחברה צבר הזמנות שהיא צופה שמצדיקים הגדלת שטח המפעל בצורה כה נרחבת? הירידה בניצולת הייצור עקב השריר שעשתה סודה סטרים דווקא מרמז על ההיפך. מצד שני יכול להיות שמפעל גדול יותר יאפשר הכנסת מכונות נוספות והתפתחות הייצור לכיוונים נוספים, אבל זוהי ספקולציה בלבד כרגע.

עלות המכר
עלות המכר נסמכת על עלות חומר הגלם שהוא פלסטיק. פלסטיק הוא תוצר לוואי של נפט שאם נעקוב אחריו נקבל מושג על עלות המכר של הפלסטיק. בהנחה שמחיר הפלסטיק יעלה, הדבר ישפיע מהותית על עלות המכר של החברה. ברבעון הראשון עלות המכר היתה נמוכה, כלומר רווח גולמי גבוה, מה שקיזז את המכירות החסרות מסודה סטרים, אבל אין לדעת בעתיד…

באופן כללי, יש עליהום גדול מאד נגד פלסטיק שהוא חומר גלם שאינו מתכלה ויכול מאד להיות שנראה יותר ויותר מחזור שלו על חשבון ייצור מחדש.

מלאי וספקים
בדוחות האחרונים המאזן מראה כי ישנה ירידה בסעיף מלאי ולקוחות בצד הנכסים, וירידה בחבות לספקים בצד ההתחייבויות. במבט שטחי זה יכול לאותת על התכווצות בפעילות אך קשה מאוד לקבוע זאת מבלי לקבל תשובות מפורשות מהנהלת החברה. בקשותיי להיפגש עם ההנהלה לא נענו ולכן אין בידי לקבוע אם מדובר בתפעול רזה ויעיל יותר או אכן אינדיקציה לירידה בפעילות.

תלות במנהלים
לחברה יש תלות במנהליה שהם משפחת רימוני. במהלך 2012, כאשר בעלי המניות שאינם ממשפחת רימוני התנגדו לתנאי השכר המפליגים, היה חשש רציני שהרימונים יעזבו את תפקידם. כרגע, איום זה ירד מן הפרק, אבל זהו איום שקיים…

מיסים
החברה משלמת מס מופחת כתוצאה מאחזקתה במפעל בקרית שמונה. לפי מה שאני מבין, כל עוד הם יעסיקו למעלה מ 200 עובדים ויותר בצפון, הם יהיו זכאים להטבת ” מפעל מוטב”. אין לדעת מה יילד יום במדיניות המס של המדינה, אבל ישנו סיכון להעלאת גובה המס. בנוסף, מיקום המפעל בקרית שמונה הוא סיכון כשלעצמו. בתקופת עימות כפי שאירע ב 2006 במלחמת לבנון השניה, המפעל הושבת כמעט כליל ופגע קשות בהכנסות החברה.

סחירות
החברה לא הכי סחירה. יש כאלה שזה מפריע להם לבנות פוזיציה גדולה. למי שמנהל סכומים קטנים זו לא צריכה להיות באמת בעיה. איך פיטר לינץ’ אומר? “אתה לא חושב על גירושין כשאתה הולך להתחתן”. לי זה לא באמת מפריע…

לסיכום

מדובר פה על חברה עם מוניטין וניסיון רב בתעשייה משעממת. לחברה יש נתונים פיננסים מצוינים של תשואה על ההון גבוהה, תשואת דיבידנד גבוהה, מינוף נמוך ומכפיל רווח נמוך.
אני לא רואה סיבה שחברה כזו לא תקבל מכפיל רווח כפול ממה שהיא מקבלת היום, קרי, מכפיל 10-12. על רווח של31 מיליון שקל, החברה צריכה להיסחר בשווי של 310- 372 מיליון שקל גם ללא צמיחה משמעותית. במקרה של צמיחה משמעותית, מכפיל 10 הוא נמוך מדי…
הבעיה שקשה מאד להבין האם המעבר של החברה למפעל ייצור במודיעין הוא אכן עקב גידול בעסקיה של החברה. עוד בעיה שמונעת ממני להגדיל אחזקה בחברה היא התלות בלקוח סודה סטרים שכבר הראה שהוא עלול לא לבצע הזמנות מרימוני.

כאמור, בקשותיי להיפגש עם ההנהלה לא נענו ולכן אני מסויג מעט מהשקעה זו שכן, אינני יכול לקבל מענה על הנק’ הבעייתיות שעיקרן הן העברת המפעל למיקום חדש, הגברת כושר הייצור שלו אל מול הזמנות בפועל וכמובן מדיניות השכר והמענקים הבעייתית מאוד בעיניי של בעלי השליטה.

גילוי נאות:
יש לי פוזיציה קטנה במניית רימוני תעשיות. אני עשוי/עלול לקנות/למכור את נייר הערך (או כל נייר ערך אחר) מבלי לעדכן כאן או בכל מקום אחר. אינני יועץ השקעות ולא הוסמכתי לכך. הפרטים ברשומה זו עשויים/עלולים להיות מוטעים.
יש לקרוא את הפטור מאחריות לפני ביצוע כל פעולה.