אחד הדברים שאני זוכר היטב מהספרים של פיטר לינץ’ זה הקביעה שלו שהוא מצפה ממשקיע שלאחר שהוא החזיק במניה מסוימת, יואיל בטובו לבדוק את הסיפור גם אחרי המכירה. אם המניה עלתה הרבה, הוא כנראה טעה ומכר מוקדם מדי ויש לבדוק למה זה קרה. לדעת מתי למכור זה הכי קשה. הכי קל זה לנעול את הרגשות בארון ולא לשים לב לכך שטעית בכך שמכרת מניה ווינרית ויכולת לעשות תשואה הרבה יתר גבוהה. לינץ’ קורא לזה “אל תקטוף את הפרחים ואל תשקה את העשבים”. אחד מהפרחים שהיה באמתחתי הוא חברת אפל. יש מישהו שלא מכיר? אפל היא היא החברה הראשונה שקניתי בחיי בגלגול הזה של משקיע בוגר. קניתי ב 2007 בסביבות 100$ עם הכרזת האייפון. פשוט, הייתי המום מההמצאה החדשה וידעתי שזה יהיה להיט. לא בדקתי מאזן, מכפיל רווח או תזרים מזומנים. גם לא הבנתי בזה כלום אז. לא הבנתי מה בדיוק יהיה במכשיר וכמה השקעה של אפל ב RND. לא היה אכפת לי מכלום. ידעתי שזה מוצר ווינרי. אם נחשב לפי הספליט 1:7 שהחברה עשתה השנה אז ניתן להבין שקניתי במחיר מתואם של כ -14$. אם היום המניה עומדת כ – 125$, אז מי שהחזיק בתקופה שקניתי עשה פי 9 לא כולל דיבידנדים. אז עשיתי פי 9? לא. חתיכת פספוס רציני שאוכל אותי.