By the rivers of babylon, there we sat down
…Ye-eah we wept.
קשה לי למצוא רעיונות השקעה חדשים. אבל רעיון אחד שמצאתי, הוא בחברת בבילון. הסיבה שאני עוקב אחרי בבילון, היא בעקבות זכרון התשואה המטאורית שחברת בבילון סיפקה עבור המשקיעים שלה בין השנים 2011 -2013.
אין ספק שמי שהשקיע בטיימינג הנכון ומכר רגע לפני הקפיצה לתהום, עשה קופה. ולא סתם אני בוחר במילים האלה. החברה שבאמצעותה נועם לניר, בעל השליטה, מחזיק בבבילון, נקראת חנפק, “חבר’ה-נעשה-פה-קופה” :). להמשיך לקרוא על שפת נהרות בבל ישבנו, כמה בכינו…
לאחר הרשומה הקודמת על פמס, הבנתי שאינני מכיר את פמס כמו שהייתי רוצה להכיר, והצלחתי להגיע לסמנכ”ל הכספים ולחלץ ממנו כמה נתונים על החברה. אז למי שמתעניין, להלן כמה נתונים על פמס שישפכו קצת יותר אור על פעילות החברה: להמשיך לקרוא פמס – דו”ח מצב
השבוע רימוני פרסמה את הדוח הרבעוני שלה והפתיע אותי כמה שהוא חזק. הפעם סופסוף רואים את פתרון המכירות מול סודהסטרים והוצאות הנהלה נמוכות כפי שהובטח. אני מזכיר שמה שמשך אותי לרימוני מלכתחילה זה המאזן החזק שלהם. לפי הדוח הנוכחי המאזן שלהם עומד על 160M₪ כאשר ההון העצמי הוא על 141M₪, כלומר יחס הון למאזן של 88%. למעשה, כפי שכתבתי בעבר, המאזן שלהם כה חזק שהם יכולים באמצעות המזומן שלהם כ 17M₪ , לחסל את כל ההתחייבויות שלהם 13.5M₪. אבל הם לא עושים זאת. לא מדובר פה על חוב. אין להם חוב בכלל. במקום זאת, הם לוקחים את המזומן ומשלמים דיבידנד נדיב לבעלי המניות שלהם, בראשם האחים רימוני. כמה נדיב? להמשיך לקרוא רימונדה 4. דו”ח מצב
הבעיה בחברות מהסוג של פמס שלא בטוח שהיא תקבל את מכפיל הרווח שמגיע לה. איכשהו יש לי הרגשה שחברות קטנות לא מקבלות את מכפיל הרווח המגיע להן בתל אביב.
למי שלא מכיר את פמס, כתבתי עליה לפני מס’ חודשים. ולא, לא מדובר על חברת אופנה כמו שמציע ביזפורטל בקישור שלו (תמונה משמאל)
השבוע היא פרסמה דו”ח רבעוני חלומי.
כמה חלומי? להמשיך לקרוא לא נמאס מפמס
“אם מדינת ישראל הייתה מניה, הייתי קונה אותה”. כך עפ”י שר האוצר יאיר לפיד בכתבה לפני מס’ חודשים. את המניה של ישראל אי אפשר לקנות. לעומת זאת, את האג”ח שלה אפשר לקנות (או למכור…:)).
הפעם נעשה משהו קצת שונה, ננסה לנתח חברה לפי 15 הנקודות של פיליפ פישר כפי שלקחתי מויקיפדיה. פישר, למי שלא מכיר, היה אחד מגדולי המשקיעים במאה ה-20 ועשה תשואות מדהימות. וורן באפט אמר עליו פעם ש”הוא (באפט) 85% גראהם ו 15% פישר”, אז שווה לקרוא את הספר של פישר. בגדול הוא אומר שאם אתה מוצא חברה שעונה על 15 נקודות יסוד, מצאת לך מניה ששווה לך להחזיק. להמשיך לקרוא פמס
השבוע פורסם הדוח הרבעוני של רימוני תעשיות. משהו בהחלט מעצבן בשוק ההון בישראל: אין לי שמץ של מושג מתי הדו”ח יפורסם. אני יודע שהוא אמור להיות מפורסם עד סוף החודש, אבל תאריך רשמי? זה אין לדעת. מחלה בשוק ההון. זה לא רק רימוני, זה נכון לכל חברה בשוק ההון בישראל.
טוב, לענייננו: במבט ראשון, לא נפלתי מהכסא מהדו”ח של רימוני. סה”כ סביר. אם תמצאו לי חברה במחיר יותר נמוך, אני אשמח לשמוע. ולמה לא נפלתי? ההכנסות יורדות, הרווח הגולמי כבר מצטמצם ל 23%, לאחר שהיה 25% לכל שנת 2013, והרווח הנקי הוא 17.2% לעומת 17.8% לעומת כל שנת 2013. גם ההון יורד (אבל זה בגלל מדיניות הדיבידנד האגרסיבית). אבל חשוב לזכור שההכנסות נפגעו בגלל ביטול ההזמנות מסודהסטרים שחזרו רק ברבעון האחרון, וכבר התחלתי לפתח ציפיות שההכנסות רק נפגעו זמנית, אבל אז ראיתי את השורה הבאה בדו”ח: להמשיך לקרוא רימונדה – 3
לא קל להיות בשורט על אג“ח ישראל. התחלתי בבניית פוזיציה לפני כשנה וחצי. הרעיון היה ברור: אני דוגל באחזקות של מניות ובמקום להיות בלונג על האג“ח בתשואות מצחיקות, העדפתי להיות בשורט. למה? מישהו מכיר הלוואה יותר זולה ונטולת סיכון? בכסף הזה שקיבלתי, קניתי מניות. בעיקר בנקים אמריקאיים שאותם אפשר להחזיק כנגד השורט ב 70% כלומר (בערך) על כל שקל שורט שמקבלים, אפשר להשקיע 70 אג‘ בבנק אמריקאי.
נתחיל בדיסקליימר: אני לא מבין כמעט שום דבר במאקרו, בעסקאות קרי טרייד או במאזן הסחר של ישראל ומכאן מה כיוון השקל/דולר והתשואות של מדינת ישראל לפי עקום התשואות. נק‘ ההנחה הבסיסית שלי היא שאני יכול לקבל הלוואה של כ 3.5% שלא צמודת מדד (בניגוד להלוואה מבנק למשל, ששם אתה או צמוד לפריים או למדד המחירים לצרכן והיא בערך באותן ריביות או אפילו בריביות יותר גרועות), ולקחת את הכסף ולעשות תשואה יותר גבוהה. בהלוואה כזו אני לא מוגבל בזמן, אני לא צריך לדבר עם הבנק ויכול לפרוע את ההלוואה הזו בכל רגע נתון. אני גם יכול להרוויח רווח הון על אותו שורט.
מסתבר שלאחר שכתבתי את הפוסט הקודם על החברה, קרו 2 דברים משמחים:
1. דני רימוני קרא את הפוסט והסכים עם רוב הנק’ שלי. בהמשך לכך קבענו פגישת הכרות שבה נפגשנו ושוחחנו. כיף לדבר עם בעל שליטה ומנכ”ל שמקבל אותך ועונה גם לשאלות שנוגעות לו אישית, והוא באמת היה מסביר פנים וענה על כל השאלות. גם אלו הקשות והפחות נעימות.
2. בלי קשר לבלוג, ההנהלה הודיעה שהיא מוותרת על המענק הגדול שלה ומסתפקת בתגמול קטן יותר, מה שמגדיל את הרווח לפני מס בכ 5-6M שקל. יצא טיימינג טוב…
אז הלכתי לפגוש את דני רימוני, מנכ”ל החברה. כבר מחוץ למפעל הצנוע של החברה ברח’ שנקר בפ”ת, שמחתי לראות שהמפעל אכן… צנוע. לא איזור הי טק ולא שכירות יקרה. מדובר על מפעל עם משרדים פשוטים וצנועים. על המדרכה מעמיסים סחורה שמיועדת לסודה סטרים. 🙂
אומרים שאת הכסף נעשה אם נלך בדרכם של הגורואים הגדולים. אז הלכתי בדרכו של פיטר לינץ’.
את הכלל הראשון בהשקעות יש לנו, כפי שכתב פיטר לינץ’ בספרו One Up on Wall Street, חברה צריך שיהיה לה שם מטופש. מי שחושב שהכלל הזה הוא לא רציני שיסתכל איזו תשואות סיפקו חברות כמו נאוי או רמי לוי למשקיעיהן…
אז ל”רימוני תעשיות” יש אכן שם מטופש. אבל מה עם פעילות החברה? האם היא מספיק “משעממת” כדי שתהיה מספיק “מרגשת” עבור משקיע אגדי שכזה? החברה פועלת בתחום הזרקת הפלסטיקה ותבניות פלסטיות. משעמם מאד. אז 2 כללים כבר מיצינו.